פסק-דין בתיק ת"א 446-07

1.      ענינה של תביעה זו הינו השבתם של טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים אשר נתפסו על ידי הנתבעת ביום 16/10/06 במחסום קרני ואשר לשיטת התובע, הטוען לבעלות באלו, נתפסו הם שלא כדין (להלן: "הטובין").

         המחלוקת בתיק זה נסובה הן על חוקיות התפיסה והן על היקף הפריטים שנתפס וטיבם של אלו.

2.      בתמצית ייאמר כי תחילה בוצעה התפיסה האמורה מכח סעיף 109(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 בשל הובלתם של הטובין ללא תיעוד כדין כאמור באישור תפיסה מס' 320671 מיום 16.10.06 (נספח 3 לעדויות הנתבעת, למען הסדר הטוב יצוין כי ההפנייה לנספחים להלן מכוונת לעדויות הנתבעת כפי שסומנו).

תפיסה זו הביאה את התובע לפתוח בהליך שקדם להליך זה וטיבו - בקשה להחזרת תפוס אשר נדונה בפני כב' השופט ח. נחמיאס בבית משפט זה במסגרת ב"ש 2530/06. הליך זה הסתיים בהסכמה לפיה יישארו הטובין בחזקת הנתבעת למשך 45 ימים נוספים, וככל שכתב אישום לא יוגש תוך מועד זה, הרי שאז יוחזרו הם לתובע. הסכמה זו קיבלה ביום 26/11/06 תוקף של החלטה.

         דא עקא, סמוך לתום המועד המוסכם הנ"ל, הודיעה הנתבעת כי היא טוענת ועדיין לזכותה בהחזקת הטובין, אולם הפעם, מתוקף מקור חוקי אחר - סעיף 188 לפקודת המכס כאמור באישור תפיסה מס' 328553 מיום 3.1.07 (נספח 21).

         התובע לא השלים אף עם תפיסה זו ופנה שוב בבקשה להחזרת תפוס, אולם בהחלטה מיום 17.1.07 הופנה להפנות דרישה כחוק לנתבעת. כך עשה התובע, אולם נענה בשלילה ע"י מנהל מכס מעברי הגבול דאז שהודיעו על חילוט הטובין תוך שהפנה אותו להגיש תביעה אזרחית כחוק (נספח 22).

         בעקבות הודעתה זו של הנתבעת ומשנוכח התובע כי פניותיו אף באמצעות בא כוחו, לא צלחו, הגיש  תביעתו זו להשבת הטובין.

3.      בתביעתו טוען התובע כי פעולת התפיסה והתנהלותה של הנתבעת נגועים באי חוקיות ובחוסר תום לב, כך עת מצאה לנכון הנתבעת לשנות את סעיף התפיסה סמוך למועד המיועד השבת הטובין וזאת משנוכחה להתרשם כי יש ממש בטענות התובע כנגד סעיף החוק המקורי עליה נסמכה.

         התובע מלין אף כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראת סעיף 19 (א) לפקודת המכס עת ביצעה את התפיסה שלא במעמד "פודה הסחורה".

יתרה מכך ועיקר - התובע מייחס לנתבעת מניעים פסולים בהתנהלותה אשר נובעת לשיטתו מתלונתו על העלמותם של חלק מהטובין תוך מעורבות משטרת ישראל בעניין זה.

         מכל מקום, ולטענתו, עסקינן בטובין אשר נרכשו על ידו כדין בעוד העסקה מלווה בחשבוניות ותעודות משלוח ובעוד לא הייתה כל כוונה להבריחם לתחום רצועת עזה כפי החשד שהיה בעניין זה.  פריטים אלה אינם מזויפים ואינם גנובים ואין כל מניעה חוקית לרוכשם ולמוכרם.

         במצב דברים זה, נתבעת המדינה להשיב לתובע את מלוא הטובין ולחילופין את ערכם - 479,927 ש"ח או את הטובין כמצבם בצירוף פיצוי בשיעור 200,000 ש"ח בגין שיעור הפחת המוערך מחמת אי השבתם במועד.

4.      בכתב הגנתה שוללת הנתבעת מכל וכל קיומם של מניעים פסולים כמיוחס לה. לטענתה, במהלך חקירת הפרשה נתגלו עובדות נוספות שהצדיקו שינוי בסעיף התפיסה וכן עשתה.

         הנתבעת שוטחת באריכות בכתב הגנתה את הדין הרלבנטי ומבהירה כי התובע הפר את הוראות הדין עת נמנע מקבלתם והצגתם של אישורים הכרחיים לייבואם של טלפונים סלולריים דרך מדינת ישראל לרשות הפלשטינית, כמו גם מתשלום מיסי ייבוא כנדרש.

         מכל מקום, בכל הנוגע לתלונתו של התובע בדבר העלמות מקצת הטובין, הרי שהנתבעת שוללת מכל וכל טענה זו תוך שהיא מפרטת את השתלשלות הארועים ומבהירה כי דבר לא נגרע מהיקף הטובין שנתפס בפועל במשאית המובילה.

5.      לאחר שניסיונות ממושכים לבוא בדברים ולגבש הסכמה לא צלחו, הגישו הצדדים עדויותיהם בתצהירים: התובע מצידו הגיש את תצהירו שלו בלבד בעוד הנתבעת הסתפקה בתצהירו של מר יניב אביבי שהינו חוקר ביחידת המכס אשר טיפל בפרשה זו בתוקף תפקידו.

         כן צרפה הנתבעת את העתק תיק החקירה הרלבנטי, תיק הנושא מסמכים רלבנטיים רבים. 

         לאחר קיומן של חקירות הדדיות ביום 26/2/12 הגישו הצדדים סיכומים בכתב, אחרון שבהם  - מצד הנתבעת - ביום 8.7.12. בחלוף יומיים עתר התובע לצרופו של מסמך נוסף בעוד הנתבעת מצידה הביעה התנגדותה לכך ולזאת אתייחס בהמשך.

         אקדים ואציין כי התובע הגיש סיכומיו בתמצית תוך זניחתם של הסעדים החלופיים שנתבקשו וללא התייחסות עניינית לעדויות כפי שהונחו בפועל ולמסגרת הנורמטיבית אליה מפנה הנתבעת.